רש"ש על נדרים מ״ז א

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על נדרים מ״ו ע״ב רש"ש על נדרים מ״ז ע״ב »

1 הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ וְכוּ׳. בָּעֵי אֲבִימִי: ״קֻוֽנָּם לְבַיִת זֶה שֶׁאַתָּה נִכְנָס״, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר, מַהוּ? אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ לִכְשֶׁיֵּצֵא מֵרְשׁוּתוֹ, אוֹ לָא?

2 אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: הָאוֹמֵר לִבְנוֹ ״קֻוֽנָּם שֶׁאִי אַתָּה נֶהֱנֶה לִי״, וּמֵת — יִירָשֶׁנּוּ. ״בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ״, וּמֵת — לֹא יִירָשֶׁנּוּ. שְׁמַע מִינַּהּ אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ לִכְשֶׁיֵּצֵא מֵרְשׁוּתוֹ. שְׁמַע מִינַּהּ.

3 תְּנַן הָתָם: ״קֻוֽנָּם פֵּירוֹת הָאֵלּוּ עָלַי״, ״קֻוֽנָּם הֵן עַל פִּי״, ״קֻוֽנָּם הֵן לְפִי״ — אָסוּר בְּחִילּוּפֵיהֶן וּבְגִידּוּלֵיהֶן.

4 בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: אָמַר ״קֻוֽנָּם פֵּירוֹת הָאֵלּוּ עַל פְּלוֹנִי״, מַהוּ בְּחִילּוּפֵיהֶן? מִי אָמְרִינַן גַּבֵּי דִילֵיהּ, הוֹאִיל וְאָדָם אוֹסֵר פֵּירוֹת חֲבֵירוֹ עַל עַצְמוֹ, אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁלֹּא בָא לְעוֹלָם עַל עַצְמוֹ. גַּבֵּי חֲבֵירוֹ, הוֹאִיל וְאֵין אָדָם אוֹסֵר פֵּירוֹת חֲבֵירוֹ עַל חֲבֵירוֹ, אֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁלֹּא בָא לְעוֹלָם עַל חֲבֵירוֹ.

פירוש רש"ש על נדרים מ״ז א

1 גמרא הואיל ואדם אוסר פירות חבירו ע"ע כו'. לקמן פה ב:

2 ר"ן ד"ה בעי רמי. ואמאי תנן שהגוזל כו'. ל"מ זה במשנה. ולשון רש"י חולין ד ב ד"ה מפני. ותנן האוכל תרומת חמץ בפסח כו':

3 בא"ד והיינו דתניא ומייתי לה כו'. כצ"ל:

4 ר"ן בסה"ע ופשטינא לה מדתניא האומר כו'. כצ"ל:

5 שם וכיון דאכתי כו' חייל נדרא ומיתסרא אפילו כו'. כצ"ל. וזהו ג"כ כוונת גה"ש:

« רש"ש על נדרים מ״ו ע״ב רש"ש על נדרים מ״ז ע״ב »